אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
לא בכל סקירה אני מזדהה זהות כה עמוקה עם סופר ומחבר כפי שהנני חש בסקירה זו.
השל או בשמו המלא אברהם יהושע עשל מאפטא, נולד בתחילת המאה העשרים בוורשה ונפטר ב-1972 בניו-יורק. משפחתו מיוחסת למייסדי החסידות הן מצד אביו והן מצד אמו. על כן טבעי היה שהשל עצמו יהפוך לדמות חסידית מרכזית. אלא שהחיים אליהם נחשף והסבל שחוותה משפחתו בשתי מלחמות העולם, חידד והעצים את רגישותו כלפי היעדר הצדק השורר בעולם. בסיימו תואר שלישי באוניברסיטה בברלין הוצע לו ע"י מרטין בובר לנהל את הסמינר בפרנקפורט. היו ביניהם יחסים פוריים ומשותפים אך מצד שני לא הסתיר השל את ביקורתו כלפי עבודת הבורא כמנותקת ממחויבות הלכתית מעשית.
בשנת 1936 נתפס ע"י הגרמנים אך בזכות דרכון פולני הצליח להתחמק. בשנת 1940 עקר לארה"ב ולימד בהיברו-יוניון קולג' שהיה מזוהה עם התנועה הרפורמית, תנועה שהייתה עבורו הפתעה הן בהיקפה והן בתכניה. במהרה חש שאין זה מקומו מכיוון שסבר כי להלכה תפקיד מרכזי בעיצוב האדם המאמין.
בשנת 1945 התמנה השל למרצה לאתיקה ולמיסטיקה בביהמ"ד לרבנים באמריקה. הוא לימד שם עד יום מותו. למעשה המשיך השל את המסורת החסידית בדרך ייחודית משלו, דרך ששילבה בין הלהט ועוצמת החוויה הדתית שינקה מהחסידות לבין היבטים על ההשכלה המודרנית אותה רכש.
שפתו של השל אינה שפתו של הפילוסוף השיטתי, המתאר בדייקנות את ממצאיו. שפתו של השל היא שפת משורר המנסה לשתף את קוראיו בחוויה שאיננה ניתנת להגדרה מושגית מדויקת.
עם קריאת העמוד הראשון הנך משתוקק להיכנס להיכלי הקריאה שנפתחים בפניך, ובאופן אישי מעולם לא יכולתי לתאר לעצמי מה גודל כוחה של כתיבה והשפעתה של האות הכתובה.
הספר עוסק בסוד קסמה של השבת. במהלך הכתיבה מתמודד המחבר עם בעיות עמוקות הכרוכות באמונה. במהלך התמודדות זו נוקט השל עמדות אישיות עצמאיות וביקורתיות שמקורן במחויבותו העמוקה לאמונת ישראל.
בעיני השל חייבת להיות לאמונת ישראל משמעות עבור האדם המודרני. העמדת ממד המרחב המקודש ע"י האדם מול ממד הזמן המקודש ע"י ה', הינה העמדה מסקרנת ומעוררת את הקורא לסוגיות של זהות ותפקיד האדם בעולמו.
השל כאילו נכנס עם אזמל ופטיש וחוצב בתודעתנו את יופיה וחיוניותה של השבת. הכל תוך מבט חודר וממוקד, מיקוד אחר מיקוד.
ספר מהנה ומזמין.
"מקום שבו שורפים ספרים שם ישרפו בסוף גם בני אדם". (הינריך היינה, 1820)
מזעזע לחשוב עד כמה הוכחה אמיתותו של ציטוט זה הלכה למעשה בזמן שואת אירופה.
ספר הינו הכרה בתרבות, הכרה ברוח, הכרה שהאדם הוא יצור עם רגשות ותובנות. שריפת ספר כמוה כהעמדת האדם בשורה אחת עם בעלי-החיים.
פרשיות קודמות
שלום ואמת - פרשת תצווה