אתר זה משתמש בקובצי Cookies כדי להבטיח שתקבל את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו. קראו את מדיניות הפרטיות ותנאי השימוש.
השבת אנו נפגשים עם שתי פרשיות הנראות כמדברות על דברים סותרים – לפחות דברים שונים. מצד אחד, פרשת תצוה היא המשך של פרשת תרומה, מצווה בה להכין כלים מסוימים בשביל המשכן, הבדים, עורות אילים ועורות תחשים לבנייה עצמה, בגדי הכהנים ובגדי הכהן הגדול, ועוד. חלק מהפרשה מיועד גם לצוות על קרבנות מסוימים אשר יובאו במשכן. מצד שני, פרשת זכור היא סוף פרשת כי תצא למלחמה, אשר בספר דברים (כא,י וכו') ובה מצוות "תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (שם כ"ה, י"ט).
בדברי הימים א' (כ"ב, ז'-ח') כתוב: "וַיֹּאמֶר דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְּנִי אֲנִי הָיָה עִם לְבָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם ה' אֱ-לֹהָי. וַיְהִי עָלַי דְּבַר ה' לֵאמֹר דָּם לָרֹב שָׁפַכְתָּ וּמִלְחָמוֹת גְּדֹלוֹת עָשִׂיתָ לֹא תִבְנֶה בַיִת לִשְׁמִי כִּי דָּמִים רַבִּים שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי". הרד"ק כותב שדבר כזה לא ראינו בשום מקום אחר בתנ"ך, שכך אמר הקב"ה לדוד, לא בדברי הימים א' פרק י"ז, ולא בפרקים המקבילים בספר שמואל. כנראה שדוד חיפש להבין מדוע הקב"ה לא נותן לו לבנות את הבית, וזאת הסיבה שהוא מצא בעצמו. לא נרחיב את הדיבור על זה, אבל אי אפשר שלא לציין כי בקשת דוד לבנות את הבית הייתה בשלב יחסית מוקדם בחייו, הרבה לפני רוב המלחמות והמאבקים שהוא היה צריך לנהל.
