רישום מקוון

"כי לי בני ישראל עבדים" - הרב דוד ברלינר על רציעת האוזן ועבד עברי

פרשת משפטים באה ללמד אותנו את דיני המשפט לאחר מתן תורה, ומכל המצוות החשובות המוזכרות  בפרשה בחרה התורה לפתוח דווקא בדיני עבד עברי שנתפס בגניבתו ואין לו מה לשלם ובית דין מוכרים אותו לעבד, מן הראוי היה לפתוח במצווה חיובית יותר כמו עשיית חסד עזרה לזולת מאשר אדם שנמכר על מעשה גניבה? מבארים רבותינו ז''ל שמטרת התורה להזכיר לנו מהיכן באנו ''וזכרת כי עבד היית'' שח''ו לא היווצר מצב שלאחר שוויון מוחלט במתן תורה נגיע למצב של עבד ואדון לכן ישנה חשיבות גדולה להביא דינים אלו בכדי שנראה את זכויותיו הסוציאליות של העבד ונשמור על כבודו כמו שכותב הרמב''ם ''אוכל ממה שהוא אוכל, ושותה ממה שהוא שותה, מיסב אצלו, וישן כנגדו... (הלכ' עבדים פ''ב ה''ב).

עבד עברי עובד שש שנים ולאחר מכן משתחרר, וכשלא רוצה להשתחרר נאמר:''ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חפשי, והגישו אדוניו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם'' (שמות כ''א ה'-ו'). מבאר רש''י: האזן בדווקא מכיוון שאזן ששמעה בהר סיני ''לא תגנוב'' והלך וגנב תרצע, ואם מוכר את עצמו לעבד תרצע משום ''כי לי בני ישראל עבדים'' שאנו עבדים של הקב''ה והוא הלך וקנה אדון לעצמו תרצע.

למאמר המלא של הרב דוד ברלינר שהתפרסם באתר "מעריב"