ניגודיות גבוהה
רישום מקוון למידע נוסף

ד”ר רונית פנחס מזרחי, אפידמיולוגית וד”ר לבריאות הציבור בחוג לסיעוד במרכז האקדמי לב, מספרת על ההישגים שנרשמו בעקבות מגיפות בעול

במילון אבן שושן מוגדרת המילה “מגיפה” בחמש מילים: “מחלה מידבקת קשה; מחלה מהלכת”. נגיף קורונה לא לבד, וגם אנחנו, דרי המאה ה־21, רחוקים מלהיות לבד בסיפור הרחב והענק הזה שמלווה את האנושות משחר ימיה. אומנם בזמן אמת נדמה שאין פתרונות, אבל האנושות, בדיוק כמו ההגדרה המילונית, ממשיכה ללכת.

כבר במקרא – מעשר המכות דרך ספר במדבר וספר שמואל א’ ושמואל ב’ – מגיפות נתפסות כעונש מיד האלוהים על חטאי היחיד והציבור. מי ידע אז מהם וירוסים וחיידקים. הן התרחשו בכל מקום שבו חיו בני אדם. הן הילכו אימים ולעתים גם שינו את מהלכיה של ההיסטוריה, הפילו אימפריות או גרמו לנדידת עמים. “בכללו של דבר, המגיפה מייצגת את הגבול בין מציאות מוכרת, מובנת ונשלטת בידי החברה האנושית, ובין מציאות כאוטית מטילת אימה – ציוויליזציה מצד אחד ומגיפה מצד שני”, אומר ד”ר משה שנר, ראש החוג להיסטוריה ומחשבת ישראל במכללת אורנים, ומספק סקירה מהירה: “ביוון הקדומה, בימי המלחמה הפלופונסית בשנת 430 לפני הספירה, פרצה מגיפה שהמיתה חלק מאוכלוסיית אתונה. בין הקורבנות היה גם פריקלס מנהיג אתונה. מגיפת הדֶבר היכתה במהלך ההיסטוריה כמה וכמה פעמים את אוכלוסיית בני האדם. המקרה הידוע ביותר, שזכה לכינוי ‘המוות השחור’, פרץ באירופה בשנת 1348 ובמשך מספר שנים קטל כרבע מהאוכלוסייה, כ־20 מיליון בני אדם. יש מי שמייחס את התפרצות הדבר באירופה ללוחמה ביולוגית פרימיטיבית של צבאות ג’ינגיס חאן, כובש אירופה המונגולי”.

 

לכתבה המלאה שהתפרסמה ב"מעריב"

 

שיתוף ברשתות חברתיות: