פרשת תולדות, תשע"ו

פרשת תולדות, תשע"ו

שירת חייו של איש ירושלים הרב יעקב משה חרל"פ,   מאת : יאיר חרל"פ 

 

בין חומות ירושלים צמח לתפארת תלמיד חכם ארץ ישראלי, פרוש וחסיד, עניו וצדיק, גאון בנגלה ובנסתר ועובד ה' בהתלהבות היה זה הרב יעקב משה חרל"פ  שהשבוע יחול יום פטירתו. דמותו כפוסק וכמחנך נפרסת ומתעצמת במהלך התקדמות הקריאה בפרקיו של ספר זה.

ראשיתה של המשפחה מלפני 500 שנה באדם ששמו חייא - רב ומנהיג קהילה בספרד שבעת הגירוש נדד עם קהילתו לפולין. כמחווה לפועלו למען שימור קהילתו כינו אותו חייא ראש לגולי פולין או לעיתים חכם ראש לחכמי פורטוגל. מכל אחת מהמילים לקח את האות הראשונה והרי לך – חרל"פ. אביו זבולון, מיד עלייתו לארץ ישראל בחוסר כל, דבק במהרי"ל דיסקין ואף שימש בבית דינו ונפטר בגיל 58 - תשעה ימים בלבד לאחר מות רבו המהרי"ל, שאף זכה ונקבר בסמיכות אליו. על אמו מרים, שעל שמה סדרת כתביו "מי מרום", מספרים כי גידלה 5 בנים ומכולם נשאר בחיים רק בנה הגרי"מ. לא פלא אפוא שלא פסקה מלהתפלל על חייו ועל גדולתו בתורה. באותה תקופה שרר עוני גדול בכל אך במשפחת חרל"פ הייתה עניות מופלגת. כשילדים אחרים היו מביאים כריכים עם גבינת קצ'קבל או פרוסה דקה של חלבה, הייתה אמו הרבנית חותכת את חלקו הקשה של הלחם ומניחה אותו בין הפרוסות לבל יבחינו חבריו כי אין דבר בין פרוסות הכריך. מעט השמן (שנשים ערביות היו מביאות מהכפר מלחה) שהיה בביתם לא יועד לטיגון או לבישול אלא יוחד להאיר ליעקב משה בלימודו בלילות. בעודה מאושפזת בבית חולים בימיה האחרונים הייתה מנועה מלהשתתף בטקס הכתרתו כרב שכונת שערי חסד, אך לחשו על אוזנה כי היתה זו הכתרה ראויה ומכובדת. שמעה ובכתה ואמרה "הלוא קיוויתי כל חיי שיענקל'ה שלי יישאר צדיק נסתר".

בילדותו למד בת"ת עץ חיים וכבר אז  בלט בהתמדתו וביושר הליכותיו. ר שמואל סלנט זיהה אצלו את היכולות ולא פעם הדגיש כי הוא ברוך כישרונות. בגיל 14 כתב את הספר "מתוק לחכי" על יורה- דעה ועשה לו רב את ר' צבי מיכל שפירא שהיה אז  דמות מופת בנוף הירושלמי ונודע בצדקותו ובצניעותו הבלתי מתפשרת. לאחר מות רבו קיבלו כל חסידיו את הנהגתו של הגרי"מ עליהם והחלו עולים לביתו לקבל תורה ומוסר. הרב חרל"פ נבחר עוד בחיי רבו להיות האחראי על כתבי הרב שפירא רבו, ואכן הוציא ספר "צבי לצדיק" עליו קיבל הסכמות מהרידב"ז (צפת), הראי"ה קוק (יפו) והרב יוסף חיים זוננפלד (ירושלים). הגרי"מ השתדך בגיל 15 עם פעשא לבית ווריקובסקי. סיפור מעניין מספר כי הכלה חשה כי משודכה צולע, עקבה אחריו ואכן כן עיניה לא הטעו אותה. חשה אל רבה של שכונת מאה שערים שיפסוק מה עליה לעשות. "שמעי נא נערה" אמר הרב הורביץ רבה של השכונה כשחיוך על פניו: "ארוסך היקר אינו צולע, מכיר אני אותו ואת משפחתו מקרוב, העניין הוא פשוט: סוליית נעלו נקרעה ונפלה ואין בידם לתקנה". רכשה משפחת הכלה המאושרת עבור ר' יעקב משה זוג נעליים חדשות והצליעה נעלמה כלא הייתה..

 

לאחר 34 שנות נישואים טרם היותה בת 50 נפטרה אשתו הרבנית. פטירתה הייתה מכה קשה עבור הרב שמערכת יחסיו המיוחדים עמה רובם נסתרים עד היום. הרב נישא בחייו לארבע נשים כי הקפיד שלא להיות בלא אישה כדברי הגמרא.

העובדה שמינו את הרב בשנות העשרים לחייו כרב שכונה ועוד בירושלים שרבו בה תלמידי חכמים, מלמדת על ההוקרה שזכה לה בדורו. רבים רבים הסיפורים המתארים את צדקותו ורגישותו ומאידך את עממיותו של הרב. אביא רק שלושה סיפורים שנגעו במיוחד ללבי המיטיבים לתאר את דמותו הנעלה.

בזמן המנדט כאשר הבריטים היו מטילים מפעם לפעם עוצר, לא ניתן היה לקיים תפילה בציבור. היה רבי יעקב משה מיצר על כך מאוד. ראו התושבים את צערו והיו מגיעים לביתו דרך החצרות האחוריות למרות האיסור כדי להשלים לו מניין. למרות שהיו רואים הבריטים את ביתו מואר ושמעו וראו את מניין התפילה העלימו עין והבינו שמדובר בביתו של קדוש עליון. לעיתים נמנעו בכלל להטיל עוצר בשני רחובות מקבילים בשכונה זו: רחובו  של הרב מטשעבין ורחובו של הרב חרל"פ.

סיפור נוסף מספר על יהודי ערירי שהיה ממעריציו  שהוריש בצוואתו את דירתו וכל רכושו לרב. בביתו של רבי יעקב משה היה עוני גדול ובית טרם היה ברשותו אך מחשש של מה יאמרו נתן לכולם להבין שהמוריש ציווה כי עליו להוציא לפועל את ביצוע הצוואה וכי לא היה בתוכנה כל התייחסות לטובתו האישית. מכל הרכוש הניידי והלא ניידי השאיר לעצמו רק מעיל פרווה וספר על מנת לקיים את דברי הגמרא כי "מצוה לקיים דברי המת".

סיפור אחרון שמובא בשם רבי אריה לוין מספר כי רבי יעקב משה התנדב לעסוק בקבורת מתים בירושלים לקיים מה שנאמר " יזכור לו את יום מותו וינצל מן החטא". מספרים כי פעם כשנשאו את אחד ממתי ירושלים התקפלה מיטת החוליות ואחד מן החבורה התלוצץ כי המת מתיישב ועוד מעט יקום עלינו" שמע רבי יעקב משה את דבריו ושתק, אך מאותו יום ואילך לא התנדב באומרו "נוכחתי לדעת שגם למוות מתרגלים".

על הקפדתו בשחיטת עופות, על הבין אדם לחברו שלו, על ההסתר שבחסד העצום שעשה, על הכבוד שנתן לכל בריה גם כאשר צריך היה למחול על כבודו ולעבור על מידותיו - על כל אלו ועוד ישנם מאות סיפורים, תמונות וכרזות ששווה, באמת שווה לפתוח ספר זה ולשקוע בעולם שנראה כי לא יחזור עוד.

שבת שלום

קריאה מהנה ומועילה. 

ציטוט השבוע:

לכתיבה שלי דרושה לי פרישות, לא כמו של "נזיר מתבודד", פרישות כזאת לא תספיק, אלא כמו של מת. כתיבה, מבחינה זו, היא שינה עמוקה יותר, כלומר, מוות, וכמו שאי אפשר ואין מושכים ומוציאים מת מקברו, כך גם אי-אפשר למשוך אותי משולחן-הכתיבה שלי בלילה.

- פרנץ קפקא   (מתוך הספר "מכתבים אל פליצה")

קפקא מציג את הגישה הנכונה לדעתו של הסופר אל הכתיבה והסיפור. לדעתו הסיפור המשובח הוא פרי יצירה של התמסרות וטוטליות. הסופר הטוב אינו רואה את עצמו כחלק חיצוני מהעלילה אלא מטביל עצמו ונותן כאילו לסיפור להוליך ולצאת מפנימיותו. הדימוי החוזר ונשנה למת מוביל אותנו אל המסקנה כי מחבר טוב צריך להגיע לרמת ביטול עצמי ולכתוב את כתיבתו במנותק מהאגו והחשיבות העצמית היתרה.    

עיון בספרים נוספים