פרשת בא, תשע"ו

 
פרשת בא , תשע"ו
פדיון הבן כהלכתו  /  גדליה אוברלנדר

 בפרשה עם ישראל מצווה בקרבן פסח. לאחר תקופה של "בצורת" במצוות מאז הציווי המפורש על ברית מילה וגיד הנשה בתחילת ספר בראשית, לא עסקה התורה באופן ממשי בציווים ובמצוות. והנה בפרשתנו מופיע באחת שלל מצוות: פסח מצה ומרור, חמץ ושאור, תפילין ופרשיותיהן  ועוד ועוד. הבחירה באיזה ספר לסקר הייתה קשה אך ליבי  אמר לי כי הפעם נעסוק במצוות פדיון הבן שלא רבים יודעים את פרטיה הליכותיה ודקדוקיה .

 

למצווה זו יש מספר התייחסויות.  ראשית יש לברר מה גדר המצווה ומי חייב בה, שנית יש לברר מה הוא הגדר של בכור בציווי זה, לאחר מכן יש לברר איזה כהן יכול לפדות, מהו זמן הציווי ומהו שווי הפדיון ולבסוף  מה בפועל הוא סדר הפדיון ומתי  אין לערוך אותו. בפרק הסיום דן המחבר בטעמי המצווה ומביא נוסחים  שונים.

 

מצוות עשה על כל איש  ישראל לפדות את בנו שהוא בכור לאמו הישראלית.  וצריך לפדותו בחמשה סלעים ודמי פדיונו לכהן. כהנים ולווים פטורים ממצווה זו אפילו האם כהנת או לווייה והאב ישראל פטור ממצווה זו. שהדבר תלוי באם שנאמר פטר רחם בישראל. בכור שלא פדאו  אביו וגם הוא לא פדה עצמו כשהגדיל, ביטלו מצוות עשה ויש אומרים שבכל יום שמאחרים הפדיון עוברים על מצוות עשה זו, שמצלת את הבכור ממיתה ומביאתו לחיים והיא סגולה להגן על הילד מפני חולאים ופגעים. 

 

מיהו החייב במעשה הפדיון?

האב חייב לפדות את בנו ואפילו הגדיל הבן מחויב האב ואפשר לכופו. הגדיל הבן ולא פדאו אביו מצווה על  הבן לפדות עצמו. וכל זמן שלא פדה עצמו תולים לו טס של כסף על צווארו שחקוק בו שאינו פדוי כדי שידע לפדות עצמו כשיגדיל. אם פדאתו  אימו ואפילו שלחה שלא על דעת האב מועיל הפדיון בדיעבד אלא שצריך שהכסף יהיה מממונה ולא מממונו. בכור לאב חרש או שוטה פטורה האם מלפדותו והבכור יפדה עצמו כשיגדיל. 

 

מי הוא הבכור החייב בפדיון?

הבכור החייב בפדיון הוא זה שנולד ראשון לאמו ואפילו אינו ראשון לאביו כגון שיש לו בנים מאישה אחרת אפילו היו לו לאב כמה נשים ולכל אחת ראשון שיצא מרחמה חייב לפדות את כולם. פטר רחם שאמרו הוא שיפתח את הרחם למעט אם שילדה למעט יצא נקבה תחילה מרחמה. למעט יצא אחר לפניו ואפילו היה זה נפל (כזה שאינו חייב בפדיון. פירוט בהמשך).  גם אם היו תאומים אין החיוב שלא על זה שיצא ראשון, והיה אם הוולד הראשון ממין נקבה ואפילו הוציאה את רוב הראש וחזרה לרחם ויצא הזכר ראשון, אין חייב בפדיון. בכור נפל אינו חייב עדיין ומכל מקום גם הבא אחריו אינו חייב בפדיון שאינו פטר רחם כיוון שהראשון (הנפל) פטרו. היו תאומים והראשון נפל הבא אחריו אפילו מאותה לידה אינו חייב בפדיון.  (לגבי הפירוט של איזה סוג נפל פוטר ואיזה לא, עיין בפנים). 

 

מי שיוצא בניתוח קיסרי אינו בכור לפדיון שהרי לא יצא דרך הרחם באופן טבעי. אך אם הוציא את רוב ראשו ואח"כ חזר והוציאו בניתוח מדופן הבטן, חייב בפדיון.  בכור שיצא דרך הדופן אף הוולד שנולד אחריו אינו חייב בפדיון אף שהוא פתח ראשונה את רחם אמו, לפי שכבר קדמו אחר ואינו הבכור. (לגבי לידת מלקחיים ולידת ואקום, עיין בפנים.)

 

מיהו הבכור החייב בפדיון?

הנולד לאמא ישראלית אף שאביו נכרי חייב בפדיון, אך כיוון שאביו לא בר מצוות, יפדה עצמו כשיגדל. 

 

גר שנתגייר והוא בכור לאמו הגויה אינו חייב בפדיון, שאינו פטר רחם של ישראלית. גיורת שנתגיירה וילדה בן בכור לישראל, אם ידוע שלא ילדה בגויותה הרי הוא חייב בפדיון. גיורת שנתגיירה תוך הריונה הרי הבן חייב בפדיון. אבל אביו הגוי על אף שנתגייר לא חייב לפדותו. 

 

 

הכהן הפודה:

כהן הראוי לעניין פדיון נחשב מי שעולה לתורה ככהן. היום כל הכוהנים אינם מיוחסים כי אם כוהנים בחזקת שהם כוהנים. יש מתירים לפדות  בנו  אצל כהן קטן ויש אוסרים  ומכל מקום גדול בן י"ג אף שהוא  סמוך על שולחן אביו ותלוי בו עדיין כלכלית יכול לקבל כסף הפדיון. לכתחילה  צריך לפדות את הבכור אצל כהן חבר אך אם יש כהן עם הארץ והוא עני הנצרך לכסף הפדיון יכול לפדות אצלו אף שיש שם כהן תלמיד חכם. יש מי שאומר שאם יש לאב קרוב משפחה כהן הוא קודם  לשאר כוהנים. כהן עיוור או בעל מום אחר כשר לפדות אצלו את הבכור כהן פצוע דכה או כרות שפכה אין פודים אצלו. כהן חלל שנולד מפסולי כהונה אין פודים אצלו, כהן שאינו מודה בעבודה או שאינו מודה במתנות כהונה או שעובר על מצוות כהונה במזיד כגון שנושא נשים האסורות לכהונה או מיטמא למתים אין פודין אצלו. כהן מומר וכן המחלל שבתות בפרהסיה אין פודים אצלו . (לגבי  כהן שכבר פדה אצלו האב מאישה קודמת או המודר הנאה או כהן שכבר פדה ונמצא זר או חלל – ראה בפירוט בתוך הספר) 

 

זמן הפדיון:

זמן הפדיון הוא משעברו שלושים יום שנאמר: "ופדוייו מבן חודש תפדה".  יש מחלוקת מה ההגדרה של חודש האמור בפסוק: יש סוברים שהוא לפי חודשי הלבנה אך דעת רוב הפוסקים היא שהוא שלושים יום. ומשהגיע זמן הפדיון אסור להשהותו  וצריך לפדותו מיד. בכור שחלה וטרם נימול והגיע כבר יום פדיונו אם אי אפשר עדיין למולו אין לדחות הפדיון  ויש לפדותו אף שאינו מהול. מותר לפדות בלילה  אך נוהגים לפדות ביום ומנהג הספרדים לפדות בליל ל"א. בכור שנולד בבין השמשות מונים לו שלושים  יום מיום שלאחר הלידה. בכור  שלאחר שנולד נסע ממקומו למקום אחר שמתחיל שם היום  קודם מחשבין לו השלושים יום ממקום שנולד בו. ואם נסע ממקומו למקום שהיום בו מתחיל מאוחר יותר נראה שמחשבין לו לפי המקום שנולד אף שהמקום בו מצוי כעת טרם עברו שלושים יום. 

 

אין פודים בשבת וביום טוב וגם לא ביום טוב שני של גלויות לבני חו"ל ואם עבר ופדה בשבת בשוגג או במזיד הבן פדוי ומכל מקום יש לקנוס הכהן והאב לתת צדקה ולצום על כך. בחול המועד וכן בפורים ניתן לפדות. יש להקדים כמה שיותר סמוך לבוקר יום הפדיון שזריזין מקדימים. אם יש כהן מוהל ויש לו שני אירועים נפרדים של מילה ופדיון יקדים המילה אבל אם המילה היא שלא בזמנה והפדיון בזמנו יקדים הפדיון.

 

לגבי שיעור מעות הפדיון ואופן נתינתם עיין בפנים.

 

לגבי סדר הפדיון: כיצד יש לקיים מצווה זו, בפני כמה תיעשה, סדר הסעודה וכיצד ומתי יובא התינוק, הברכות ודיני הנתינה של המעות, דיני הברכות שלפני ואחרי הפידיון, התפילות הנאמרות וההיבטים המחשבתיים והחסידיים של מצווה זו כתובים בשני הפרקים המסיימים את הספר המתוק והנהדר הזה.

 

קריאה מהנה ומועילה

 

שבת שלום ומבורך

עיון בספרים נוספים