פרשת כי-תבוא תשנ"ז

רשת כי-תבוא  - תשע"ז

נושא אלומותיו – ערכה של החקלאות בישראל  /  הרב צבי ישראל טאו

פרשתנו פותחת במקרא ביכורים וממשיכה בווידוי מעשרות. שתי מצוות שיש להן מאפיין חקלאי מובהק. בהמשך הפרשה עם ישראל מצווה לקחת אבנים מהירדן ולכתוב עליהן את דברי התורה.

אין חיבור המבטא אחידות גדולה יותר מזו בין עם לארצו ובין אומה לתורתה ולמורשתה.

התיאור של הארץ המובטחת כארץ חלב ודבש מודגש בפרשתנו מספר פעמים. ובכך מיטיב להעצים בנו ובתוכנו שהארץ ממתינה לעם שייטיב אותה וייטיב עמה.

הספר "נושא אלומותיו" דן בנושא ערכה החקלאי של האומה בארץ ישראל. שלב אחר שלב, לבנה אחר לבנה, נבנה ערך החקלאות כאידיאל המביא את האומה למצב חברתי ומוסרי המתאים לאופיה הייחודי.

מצבנו היום בו דחיקת ענפי החקלאות למקום צדדי ותפל בחיים החברתיים והכלכליים על-ידי הקידמה וערכיה הנו מצב זמני.  גאולתם של ישראל משחררת את ישראל ואח"כ את האנושות מכבליה של הקידמה המדומה בה היא מסובכת ומעמידה את החקלאות במקומה הראוי לה. 

 

 

 

העיסוק בטכנולוגיה ובמסחר הנו תוצאת הגלות ולא הגדלות. במצב בו האומה תלושה מעיסוקה הטבעי, היה צורך קיומי להתעסק במסחר. כבר ערב הגלות לעת דמדומי שקיעת זוהרה של האומה משאיר נבוזאראדן מדלת העם לכורמים וליוגבים (ירמיהו נ"ב ט"ז) שפירושם אנשים העוסקים בייצור שמן אפרסמון וציידי חילזון להפקת צבעים.  לפי פירוש הראי"ה קוק היה זה אות מאת ה' כי האומה הולכת עם שקיעתה החברתית והמוסרית לנטוש גם את עיסוקה הטבעי ומשאָבהּ ההצדקתי להמשך הישארותה בארצה.

וכך הולך ומוסיף לו המחבר, מעמיק ומבסס מכל כיוון אפשרי תוך תמיכה במקורות חז"ל את אידיאליותה של החקלאות תוך התעמתות חוזרת ונשנית עם ערכי העולם המערבי שארעיותו אינה אלא עניין של זמן.

 

שבת שלום ומבורך

 

 

ציטוט השבוע:

"ספרים הם הדבר הטוב ביותר בשביל התועלת הנכונה. בשביל הרעה, הם הדבר הגרוע ביותר. מהי התועלת הנכונה?   היכן הקצה בו כל האמצעים נועדו להשפיע?   הספרים הם שם בשביל השראה בלבד. מוטב שלעולם לא אראה ספר, מאשר שאיזרק כליל ממסלולי בעקבות משיכתו-השאלתו".  (רלף ולדו אמרסון) 

 

הציטוט השבוע הינו ביקורתי וחד משמעי כלפי הספר כיצירה חיובית והקריאה כערך.  הציטוט שאינו עושה חיים קלים לחובבי הקריאה שבינינו, מזכיר במקרה או שלא במקרה את נשיא ארה"ב הנכנס בימים אלה לתפקידו, אשר שוחט כל פרה קדושה בדרכו אל  המשרה הנכספת.  מכל מקום ההוגה הנכבד שציטטנו, סבור כי ספרים נועדו להשראה בלבד.  בכך לועג ואף מבטל באחת כל יוצר ומלחין המממשים את כשרונם בעת השראה.  עבורו מה שנראה משמע זה קיים.  אין משמעות מעבר למקום ולזמן.  לכן לא אתפלא כי אדם זה לא יראה בספר דבר חיובי אלא רוע, שכן ספר עבורו הוא פיקציה שהורתה בדמיון ולידתה בשיגעון.

בפעם הבאה שנשים את הסימנייה בין דפיו של ספר זה או אחר בסוף קריאה מהנה ומענגת, נזכור כי יש אנשים הקיימים בינינו המבטאים עולם שלם עכור ומנוכר לכל ניצוץ של רוח והתרוממות הנפש. ואז נכריח את עצמנו לעשות עוד מאמץ קטן לקרוא דף נוסף שיוסיף נדבך להעמקת האור והטוב בעולם. 

עיון בספרים נוספים