פרשת משפטים, תשע"ו

 

 
פרשת משפטים , תשע"ו
מזרע ישראל  - הלכות גרים וגיור  /  הרב חיים אמסלם

 פרשתנו דורשת מאתנו רף מוסרי גבוה  באמצעות האזהרה על הונאת הגר ככתוב "וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים" (כב,ט)  אנו מתוודעים לאחד הנושאים השזורים ביותר בחומש, המופיע כ-41 פעמים בהקשרים שונים. 

 

נושאו של הספר שלפנינו ומחברו הועמדו כמטרה לחץ, ולא נדָמו הדי הסער הזה אלא עד שהטילו  את המחבר ואת כליו אל הים, אך לטעמי, דווקא בניגוד לנביא שברח משליחותו  עשה הרב חיים אמסלם את אשר חייב היה לעשות  ובכך ביצע את שליחותו על אף שבכך השליך את חייו הציבוריים  מנגד בשביל להשיב נפשם של 400,000 פסולי חיתון ולהשיבם אל חיק ישראל סבא.

 

הרב אמסלם פורס כאן את משנתו ההלכתית בגיור. דבריו מלאים וגדושים במקורות מדרשיים והלכתיים משיבי נפש. הרב מנסה לבודד ולייחד את הסיטואציה  שמדינת ישראל נקלעה אליה בעקבות גל העלייה הגדול מברית-המועצות בראשית שנות התשעים.  בעמידתו האיתנה על אי מתן היתר כוללני וגורף ובנותנו גדרים וסייגים לדבריו הוא מצליח לבסס קומה אחר קומה תוך העמקה בספרות השו"ת וההלכה הפסוקה.

 

הנחות היסוד שלו באופן כללי  בהסתמכו  על הרמב"ם בהלכות יסודי התורה, כי ניתן לבית דין להתיר איסור תורה לפי שעה ובהסתמך על תוספות ביבמות בקשר להלוואה לפני שנת השמיטה. כי כפי שחוששים לנעילת דלת בפני לוֹוין כך גם חוששים שלא תינעל דלת בפני גרים. כמו כן קבלת מצוות העומדת בבסיס הטענות של המתנגדים  לגיורם של עולי ברית-המועצות אינה חד משמעית. סובר הרב (על פי יור"ד סימן רס"ח ,יב)  שאין הודעת המצוות מעכבת וממילא אין קבלת המצוות מעכבת כי איך יקבל הגר את כלל המצוות על עצמו אם איננו מחויבים  להביא לידיעתו ולשתפו בהם?

 

על פי תפיסתו, קבלת מצוות אינה חלק מגירות כמילה וטבילה אלא היא מה שמראה לבית דין כי רצונו של הגוי אכן להיות יהודי. ובזמננו כאשר כל עולה מוכן למול  גיל מבוגר ומסכים שבניו ובני בניו יעברו מילה וימסרו נפשם מנגד למען קיום העם בארצו בעת שירותם הצבאי, אין לך ספק כי רוצה הוא להשתייך לעם היהודי ולנטוש את גוֹיוּתו.

 

כל זה בתנאי גמור שיתחייבו המתגיירים בתנאי סף מוגדרים וברורים כי הם נכנסים בהגדרת יהודי מסורתי, היינו: עזיבת הדת הקודמת, כפירה בעבודה זרה, יום כיפורים, חמץ בפסח, כשרות, הדלקת נרות וקידוש, הנחת תפילין ושמירת דיני טהרת משפחה בגדרים של  "ימי ראייה" וטבילה בלבד.

 

סייג נוסף מוסיף הרב, כי אם יתנה המתגייר כי לגבי דבר אחד לא מקבל על עצמו את גיורו והוא משאיר לעצמו את אותו המעשה וממשיך להתמיד בו כבעבר, ודאי שלא נקבלו ולא נגיירו. אבל מי שמקבל עליו את המצוות בסתם רק שדעתו לעבור לתיאבון על מיעוטם אין זה חיסרון בדין קבלת מצוות  (כל זה מסתמך על שו"ת אחיעזר לרב הגאון חיים עוזר גרודז'ינסקי).

 

בימים כתקנם כאשר גוי שאבות אבותיו נשתרשו בעבודה זרה, היה נכון ואף מחויב לדחותו עד כמה שניתן. אך היות והמציאות הייתה כי היהדות  הסובייטית עברה רדיפה  ונאלצה לעבור בצחיחות דתית וביובש רוחני אין לנו לעזור לאותם קומוניסטיים לסיים מלאכה שכמעט צלחה בידם. אין זה דומה ליהדות ארה"ב ששם ההתבוללות הייתה ועודנה ממניעים של נוחות ומטריאליסטיות. 

 

הרב מוסיף ומביא  מספרות השו"ת  לדורותיה  כי הקלו בענייני גיור גם במה שנוגע לקבלת עול מצוות ובעיקר המקלים היו מחכמי ספרד. 

 

ספר מרתק ומאתגר למי שלא חושש להתעמת עם מקורות וסיטואציות משתנות. 

קריאה מהנה   

  

שבת שלום ומבורך

 

ציטוט השבוע:

"הספרות אפשרית רק בסופו של תהליך אקסטזה ראשונית וכתוצאה מהתחשלות רוחנית שבמהלכה האדם מעבד ומעכל את זיכרונותיו הכאובים, תוך כדי בניית אישיות".   (חורחה סמפרון)

 

הסופר חורחה סמפרון מאורה שנפטר ב 2011 בפריז היה סופר, מחזאי ותסריטאי ספרדי שחי בצרפת רוב ימיו וכתב בעיקר בצרפתית. ב-1943 נעצר סמפרון על ידי הגסטפו ונשלח למחנה הריכוז בוכנוואלד בינואר 1944 בגלל פעילותו במחתרת הצרפתית. עיקר יצירתו נסבה על חוויותיו הקשות מ-15 החודשים שבהם היה כלוא במחנה. היה גם התסריטאי של הסרט "הווידוי" (1970) שעסק ברדיפה מצד השלטונות.  חורחה  שכפי שראינו עבר משהו בחיים, מלמד אותנו כי יש משמעות לסבל בעולם. לאחר ההחלטה שלו כי העבר הוא חלק מחייו וכי הוא לא משאיר את העבר מאחור, הוא מחליט כי   בניית חיים  לצידו  של הסבל תוך התעמתות מתמדת עימו בסופו של דבר תהווה כר ליצירה ולהתפתחות אישית.  במילה סבלנות טמון השורש ס.ב.ל  וכבר אומר פתגם עתיק כי "הסבלנות שורשיה מרים ופרותיה מתוקים".  בפעם הבאה שילדיך יחזרו הביתה עם בוץ בנעליים וילכלכו את הבית בדיוק לאחר שניקית אותו לכבוד שבת, עשה "פוס" שמח על כך שיש להם מה לנעול  ושיש להם בית ללכלך כי היו תקופות לא רחוקות שלאנשים כמו חורחה לא היה לא זה ולא זה.

עיון בספרים נוספים