פרשת אחרי-מות – קדושים תשע"ה

פרשת אחרי-מות – קדושים תשע"ה

המסחר במשפט העברי / פרופ' נחום רקובר

 

בפרשתנו מוזכר עניין מידות ומשקולות.  "לא תעשו עול במשפט במידה במשקל ובמשורה, מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם" וכו', (פרק יט , לה-לז)

 

מכאן למדו חכמינו הלכות רבות שכולן נכנסות תחת הכותרת העכשווית "הגנת הצרכן". כיום רבות העמותות ההתנדבותיות והעסקיות  המציעות לציבור סיוע בנושא הגנת הצרכן, אך אנו כדרכנו נצטמצם ונעסוק בתוכנו של ספר העוסק ישירות  בפרשתנו.

 

הרב פרופ' נחום רקובר נחשב כשם דבר בספרות המשפט העברי, יחד ובשורה אחת עם מומחים נוספים כמו פרופסור מנחם אלון המנוח, מיכאל ויגודה ופרופ' יעקב בזק.  על אף שהמשפט במדינת ישראל הוא משפט חילוני, אשר שואב את עקרונותיו מן המקובל ומן הדין המנדטורי שקדם לו, בכל זאת יש לו השפעה ובמקרים מסוימים הוכנסו עקרונות המצויים בסוגיות תלמודיות לתוך חוקי המדינה.

 

בסוגייה של הגנת הצרכן קיימות בעיות של הונאה, הטעיה, וניצול. הגנת הצרכן באה להגן על ציבור הצרכנים שמצוי בנחיתות מבחינת כושר המיקוח  והידע שברשותו, זאת לעומת הכוח הרב של העוסקים. חל איסור גם על ניצול מצוקתו של הצרכן, בורותו, או הפעלת השפעה בלתי הוגנת עליו בנוגע לכל פרט שעשוי להיות מהותי.

 

יחד עם זה עלינו להיות ערים לכך שפעולות תחיקתיות שמטרתן הגנת הצרכן, עשויות להביא לידי התנגשות עם "חופש המסחר".

 

ישנן כמה סוגיות עיקריות בנושא של הגנת הצרכן ונמנה אותן בקצרה אחת לאחת:

 

האיסור

  • החזרת סכום ההונאה לידי הקונה
  • ביטול העסקה על ידי הקונה
  • חילוק בין הונאה על מצרך סגור לבין מכירה שנעשית לפי מדידה שקילה או ספירה

היקף האיסור

  • אין הונאה בקרקעות
  • אין דין הונאה על פחות משתות (שישית)
  • אין הבדל בין הונאה על מכירה להונאה על שכירות
  • מחלוקת אמוראים האם ניתן להתנות על ביטול מפורש של דין הונאה (בין המוכר לקונה) בעסקה מסוימת.

מידות ומשקולות

  • יש איסור על השהיית משקולות חסרים על אף שלא נעשה בהן שימוש
  • יש לדאוג שיהיה שוני הניכר לעין במידות המשקולות (חצי קילו , קילו , קילו וחצי וכן הלאה)
  • עונשן של מידות חמור מעונשן של עריות שזה בינו לבין המקום וזה בין אדם לחברו  
 

בפרשתנו אף מופיע פסוק נוסף שנלמד ממנו דין הונאה במסחר. כוונתי לנאמר "לא תקלל חרש ולפני עיור לא תיתן מכשול ויראת מאלוקיך אני ה'" (פרק יט, יד) אף בנושא זה מעלה המחבר מספר נקודות עקרוניות ונעמוד עליהן:

 

 

גניבת דעת ורמאות

  • ההלכה העברית רואה בחומרה גניבת דעת ורמאות במקח וממכר: "שבעה גנבים הם הראשון שבכולם – גונב דעת הבריות"
  • ייפויו של מצרך במידה כזו שייראה טוב מכפי שהוא באמת. לדוגמה: לשים שטיחים ברכב כדי שייראה רכב שמור יותר, אבל מותר לגהץ בגד כדי שיראה מהודר יותר.
  • אין לערב סוג רע בסוג טוב ולמכור הכל כסוג הטוב
  • אין ליחס למצרך תכונה שאין לו על אף שאין זה משנה אלא למוכר ולא לקונה (לדוגמא: אין מוכרין בשר נבלה לנכרי בכלל שחוטה, אע"פ שהנבלה אצלו כשחוטה)
  • אין להעלים סכנה של מצרך על ידי תיאור כוזב
  • אין לשנות את ציון המקור של מצרך (לדוגמה: אם יוצר בסין אסור לומר שיוצר בהודו)
  • אין לאגור מצרכים באופן כזה שיצור מחסור על מנת למוכרם בשעת היוקר

 

דיון נוסף הוא מהו היחס ההלכתי בין היצרן לצרכן, עד כמה יכול איגוד יצרנים להשפיע על מחירי השוק מחד, ומאידך עד כמה יכול הציבור לצאת ב"שביתת צרכנים" כמנוף להורדת מחירי הצריכה.

 

ונסיים בפסוק בעמוס: "שמעו זאת השואפים אביון ולהשבית עניי ארץ, לאמר מתי יעבר  החדש ונשבירה שבר ונפתחה בר להקטין איפה ולהגדיל שקל  ולעוות מאזני מרמה, לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר, נשבע ה' בגאון יעקב אם אשכח לנצח על מעשיהם העל זאת לא תרגז הארץ ואבל כל יושב בה ועלה כאור כלה ונגרשה ונשקע כיאור מצרים" (עמוס ח' ד-י) .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ציטוט השבוע:

התועלת הגדולה ביותר בכל ספר היא שהוא מלהיב את הקורא לפעולה עצמית.     (תומאס קרלייל)

הספר כמו מחנך טוב אינו מסתפק בכך שתלמידו ילך בדרך הישר כאשר הוא בכיתה. המבחן בהצלחתו של תלמיד הוא כאשר הוא מתעצם ומיישם את תלמודו גם מחוץ לבית הספר או הכיתה. וזה מזכיר לי את פירושו של החפץ-חיים על הפסוק  "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם". מה הוא לכו בנים? היה צריך לומר בואו בנים שמעו לי...אלא שבנים הרוצים לדעת האם נרכשה בהם "יראת ה' טהורה" ילכו  ויצאו לעולם העשייה ושם יהיה המבחן הגדול האם למדו יראה מה היא או שח"ו לא למדו. 

 

שבת שלום ומבורך

עיון בספרים נוספים