פרשת ראה, תשע"ו

 

פרשת ראה, תשע"ו

ספר המקדש – מן המשכן במדבר אל המקדש שבירושלים / הרב ישראל אריאל

בפרשתנו נשזר כמוטיב – מרכזיותו של המקדש.  הפרשיות הבונות את הפרשה כולה מדגישות חזור והדגש את המקום הנבחר אשר שם, ורק שם, יש לעבוד את ה'. יתירה מכך, גם כאשר יורחבו הגבולות יש להימנע מלאכול קודשי חובה. רק נדרים ונדבות הותרו בגבולים.  על כן, דווקא כשבית המקדש יעמוד על תלו, יש להסיר את בדל המחשבה כאילו מדובר בעבודה זרה מסוג אחר.

לכן, באות כאן פרשיות רבות המבארות חזור והדגש למעלה מכל ספק כי אין מקום למחשבה לעשייה ולרצון של עבודה זרה, הן בסתר והן בגלוי, הן ביחיד והן בציבור, הן באיש רגיל והן במתנבא.

 

הספר שלפנינו לוקח אותנו אל המקום הנבחר ומוביל אותנו במסדרונותיו ובהיכליו של המקום הנבחר.

המיוחד בספר זה הוא הריכוזיות והתמציתיות, יחד עם המחשת נושאי המקדש השונים, והגשתם בציור בצילום ובצבעים מרהיבי עין.  בפני הקורא מונחת סקירה תנ"כית והיסטורית של המקדש ושל עבודת הקרבנות מימות אדם הראשון, דרך המשכן, הבית הראשון והשני – עד הבית השלישי באחרית הימים.

כאן מקבל הקורא סקירה הלכתית תמציתית והיסטורית של המקדש: החגים והרגלים, הבית, הכלים ובגדי הכהונה וכן עבודת הכהנים במקדש לפרטיה.

 

 

חוט השדרה של הספר הוא הצד הרעיוני וההיבט הרוחני של המקדש, וכן טעמי מצוות הקרבנות.

ייחודו של הספר הוא ההמחשה.  כאן המקום לציין את סדרת הצילומים של כלי המקדש ששוחזרו במכון המקדש שבירושלים.  חלק מהשחזור של הכלים, בעיקר כלי נגינת הלוויים, נעשו ע"י מיכה ושושנה הררי.  משפחת לוויים מיוחסת שחזרו בתשובה לאחר שגילו את התנ"ך, עלו ארצה ומאז מוסרים את נפשם וזמנם ממונם ומרצם להכנת כלי נגינה משוחזרים.  נבל שנבנה לראשונה מעץ ארצישראלי (הסיסם ההודי), תרומת משפחה מארה"ב שהזמינה נבל לעצמה ונבל תאום למכון המקדש.

יש לציין גם את האומן חיים אודם המפורסם.

חמישה-עשר שערים בספר כמניין חמש-עשרה המעלות בהם עולה האדם מישראל אל השער העליון בעזָרה המקודשת, פותחים בפני הקורא עולם מיוחד – עולם המקדש.

בתחום הצר של 500 על 500 אמה מתרכז עושר של מחשבות, הלכות, מצוות ומעשים מלווים בנגינה ובחכמה, אומנות השיר והיצירה, ומעל הכל השראה ונבואה.

הספר שלפנינו מיטיב להכניס אותנו אל עולם קסום זה.

 

ספר מרגיע ומרומם. קריאה מהנה ומועילה. 

 

 

ציטוט השבוע:

"אם תאכל שלוש ארוחות ביום תהיה שמן, אם תקרא שלושה ספרים ביום תהיה חכם"  (שמעון פרס).

 

נשיאנו לשעבר בוחר להעביר מסר נכון וראוי אך לא בדרך צלולה.  שכן שלוש ארוחות מומלצות ע"י רופאים כמניעה להשמנה. אם הן ארוחות ואם הן הבלעדיות.  ואילו קריאה של שלושה ספרים ביום גורמת להשמנת יתר בשל פעילות גופנית הנבצרת ממשכיל שכזה.  אך כרעיון, צודק האומר. הקריאה מחכימה ומלמדת, מיישבת ומרחיבה דעתו של אדם.

שמעתי פעם אדם, איש של צורה, אומר משהו פחות מתוחכם ממה שניסה נשיאנו לומר, אך בצורה מדויקת יותר.  הוא אמר: "מי שעיסוקו בחנות פלאפל, אוכל פיתה בזמנו הפנוי, ואילו מי שעיסוקו בספרנות, קורא ספרים בזמנו הפנוי".   ההחלטה בידכם...