תזריע-מצורע תשע"ה

 

תזריע-מצורע תשע"ה,  ערב ר"ח אייר

תולדות משיח בן דוד  /   קול דממה דקה

בשל חודש הזיכרון הגבורה והגאולה הנכנס במוצאי שבת חשבתי שראוי כי נסקר ספר העוסק בענייני דיומא.

הספר קול דממה דקה נדפס בפיעטרקוב מהמחבר נח חיים לעווין. כתושב העיירה המעטירה קאברין זכה לקבל הסכמה מרבי חיים ברלין רבה של קאברין באותה עת.

כידוע ליודעי ספרים, וכהמלצה לאלו שמתעתדים להיכלל באלו, חשוב והכרחי לעבור על ההקדמה של כל ספר באשר הוא. בהקדמה עוסק המחבר בתכניו הלא שגרתיים של ספרו, אך להקדמה עוד נשוב .

הספר מתחלק לשני חלקים נפרדים בתוכנם ובשמותם.

הראשון "תולדות משיח בן דוד" – ליקוט של מאה שמותיו או כינוייו של המשיח כפי שעולה או נרמז מ-כ"ד ספרי התנ"ך. כמו כן, שמונים שמות וכינויים בהם כונתה תקופת קץ הגלות וימות המשיח.  

בחלק השני "דממה וקול" ישנן שלל מובאות מהתלמודיים הנקשרים לתיאור ימות המשיח.

המחבר בהקדמתו המעניינת מביא את המדרש על רב ששת שכידוע היה סומא בשני עיניו,  שיצא לראות מלך גוי למרות חוש הראייה שניטל ממנו, לקיים את דברי רבי יוחנן "לעולם ישתדל אדם לצאת לקראת ישראל, ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי האומות". פוגש בו אפיקורוס שתמה ומלגלג ואינו מניח לרב ששת עד שיסביר לו מדוע על אף עיוורונו יוצא לחזות במלך. רב ששת נותן למומר להוביל את הוויכוח ובמהלכו מוכיח רב ששת שלמרות חוש ראייתו הפגום הוא מצליח לנחש באיזה גוש נמצא המלך ואף מצביע עליו ברגע שעבר. לפליאתו של המומר השיב כי בהסתמך על הפסוק בהתגלות אליהו בהר חורב "ואחרי הרעש אש לא ברעש ה' ואחרי האש קול דממה דקה", וכעין אותה דממה ששמע אליהו הבחין אף רב ששת במעברו של המלך הנוכרי, כמאמר חז"ל "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא" 

ומכאן עובר המחבר למאמר יותר מוכר וידוע על הפסוק "השבעתי אתכן בנות ירושלים". עליו מובא במדרש שיר השירים רבה, "שהשביע הקב"ה את ישראל שתי שבועות שלא ירחיקו את הקץ ושלא ידחקו בו". המחבר מציב את האתגר העדין שמונח לפתחה של כנסת ישראל בשתי השבועות הללו. מחד לא לדחוק את הקץ ולהמשיך תוך הידוק שפתיים 

 

ושחיקת שיניים בסבלה של הגלות תוך הבנת סיבת היותנו בגלות, ומאידך אין לרחוק מהקץ. יש להתפלל ולהאמין אמונה יוקדת בשיבת ימי קדמותנו תוך שימור תקוותנו לחידוש ימינו כקדם. 

בין הדל"ת של דחק, לרי"ש  של רחק מפריד קו קטנטן המציב בפנינו הליכה מאוזנת וזהירה לעתיד. (הרב המחבר נפטר ב-1916 בזמן מלחמת העולם הראשונה. הדברים היו נכונים לזמנו, יתכן שאם היה זוכה לראות בהקמת מדינתנו היה סבור מעט אחרת.)  בשל הזהירות המתחייבת וההבנה בין הדחק לרחק מביא  המחבר מאמרים רבים (למעלה ממאה) המלוקטים ממקורות מגוונים כמו: אגרת תימן,  אותיות דר' יצחק, אדיר במרום, ארבע מאות שקל כסף, באר שבע, דבש לפי, הבהיר, העקרים, היכל הברכה, חופת אליהו, ועוד ועוד. כולם באים לעורר את הקורא למה שצפוי שיקרה באחרית הימים.

ונסיים בהגדרה יפה של הקול, אותו קול שאנו מרבים להתפלל עליו בתפילות הושענא רבה קול המבשר, אותה מצאתי באחד מדפיו הראשונים של הספר "קול דממה דקה" וכך הוא מתאר את הקול: "המשמיע ומדבר, נגלה ונסתר, נראה ונעלם, פתוח וסתום, כתוב בספר ונעול, חרות הלוחות וחתום, סובב הולך אחור וקדם, קרוב ורחוק טבעי ופלאי". 

שנזכה לישועה מלאה בקרוב

שבת שלום 

 

ציטוט השבוע:

ניתן לחלק קוראים לארבעה סוגים:

1. ספוגים - שקולטים את כל מה שהם קוראים ומחזירים הכל כמעט באותו מצב, רק מעט מלוכלך יותר.

2. שעוני חול - שאינם שומרים דבר ומסתפקים בקריאת ספר לשם העברת הזמן.

3. שקיות שואב-אבק - שאוספים רק את האשפה של מה שהם קוראים.

4. יהלומים - יקרים ונדירים באותה מידה, שמפיקים תועלת מקריאתם ומאפשרים לאחרים להפיק תועלת גם כן.

(סמואל טיילור קולרידג')

הספר הוא משאב תרבותי, בדיוק כמו משאבי טבע ומשאבי אנוש. שאיבה ברוטאלית מדי תזהם את  הסביבה ובסופו של דבר תכלה את המקור לבלי שוב. ספרים כמשאב ניתנים להיקרא ברמות שונות. יש אשר יפיקו מהם רק הנאה זמנית (שעוני חול), יש אשר יקחו מהם אמירות בודדות שאינן מתאימות לאורח חייהם או לאמונתם ויעשו מזה סנסציה עולמית (שקיות שואב אבק), יש שישאבו מהם הנאה והעצמה שתוענק באופן נדיב לחברה(יהלומים), ויש שקוראים וקולטים הכל ללא חוש ביקורת וממילא לא נצפה מהם לתחושות קיצוניות לא לחיוב ואף לא לשלילה (הספוגים).

(ואם יש לכם זמן פנוי עשו השווה לקטע של כנגד ארבע בנים מההגדה)

עיון בספרים נוספים