פרשת האזינו, תשע"ז

 
פרשת האזינו, תשע"ז

עצב נבו - מיתת משה במדרשי חז"ל  /  מאת יעקב בלידשטיין

 מותו של משה הוא מקרה המוות הבולט ביותר בתורה. מותו מלמד כי המוות הוא נחלת גורלם של כל בני אנוש. מותו ככל האדם אף מלמד על בשלותה של אמונת ישראל. נראה כי סירובו של הקב"ה אל מול הפצרותיו של משה שלא להסכים למעברו לארץ המובטחת, נועד להציב גבול חד משמעי והחלטי בין ייעודו של האדם בעולם הזה - עולם העשייה, לבין ייעודה של הנשמה לקבל את שכרה על עמלה ופועלה בעולם הבא.  רק משום שגבול זה נתחם היטב למרות כל הפצרותיו של משה, זכתה וקיבלה היהדות את מה שלא קיבלה שום דת אחרת. את הנאמנות והאותנטיות המועברות לדורות ולנצח נצחים. 

 

הספר עוסק בסיבות השונות שנותן המקרא למיתתו של משה. הנסיבות השונות שבעטיין מת הינן רבות והמחבר מעמת אותן ע"י דיון במדרשי אגדה.  מסקנתו היא כי מדרשים קדומים-תַנָאיים, אלו שחוו את המרד הגדול ואת מרד בר-כוכבא, נעצו את הסיבה למותו של משה כעונש לסירובו המתמשך להיות מנהיגם של ישראל, ובכך שפקפק בסיכויי הצלחת שליחותו.  פקפוקים שצִלם נמתח ונמשך כל תקופתו כמנהיגם של ישראל.

מנקודת מבטם ובנקודת הזמן ההיסטורית של ערב החורבן ראו התַנאים את סוגיית הקושי במינויו של משה כסימפטום לנמיכות אמונה ולבריחה מאחריות. לעומת זאת מדרשים מאוחרים שהינם אמוראיים שחיו כאשרדעך המרד הלאומי, תפסו את מותו של משה בעבר הירדן, לא כעונש אלא כפעולת הקרבה של המנהיג שקיבל עליו את הדין ובחר למות כמות עמו מחוץ לארץ ישראל.  בידיעה כי לא רק העם שהוגלה בחורבן בית שני נמצא במדבר העמים, אלא גם משה מנהיגם הגדול נמצא ממתין בחוץ לארץ לגאולה ולמנוחת עולמים בארץ המובטחת – יש משום חיזוק התודעה לגאולה וישועה.     

 

החלק המרכזי של הספר עוסק במדרש המתאר את התנצחותו של משה עם הקב"ה. מתגלים כאן צדדים וחלקי אישיות שטרם הכרנו בדמותו של משה.  מאבקו ההירואי של משה משקף לקורא את הקושי העצום של האדם עם ההשלמה למותו.  יתרה מכך, השלמתו של משה עם המוות תוך סירוב לקבל פתרון ביניים (להיכנס לארץ ישראל כתלמידו של יהושע) משמש דוגמה למצוקות עמוקות של חכם בתור חכם, אובדן כישוריו, אובדן זהותו ואובדן מעמדו.  כאן הפחד אינו פחד המוות, הסוף, אלא מפני תהליך הדעיכה בו משיל האדם מעצמו באין ברירה את חזותו ואת תוכן אישיותו.

הספר מנתח ניתוח מדרשים באופן אנליטי ופותח את סוגיית מותו של משה לכדי יריעה רחבה ומתוחה היטב.   המחבר פרופ' יעקב בלידשטיין, חתן פרס ישראל בתחום מחשבת ישראל לשנת תשס"ו, נמנה על גדולי מחשבת הרמב"ם והיטיב אף בספר זה לתת לנו חומר רב ומחשבה להעמקה. 

 

שבת שלום

קריאה מהנה ומועילה. 

ציטוט השבוע:

"לוקח הרבה מאוד זמן כדי לא לכתוב ספר"  (דאגלס אדאמס)

 

דאגלס אדאמס אזרח אמריקאי לא עושה הנחות בציטוט נוקב זה.  לדעתו כתיבת ספר היא לא הפואנטה. להיפך, אדם שנמנע מלכתוב ספר ועומד במיאונו, הוא זה המוכיח על חוזקו המנטלי וחוסנו האינדיבידואלי, שיש טרנד ויהיה חיובי וערכי ככל שיהיה, צריך מסה של אנשים דעתנים ואיתנים שיעמדו כנגדו ויראו לנו שיש אלטרנטיבה לא פחות טובה ואולי אף משובחת ממנה.

דאגלס פורץ הדרך בתחום הספרות הבדיונית, מדגיש לנו שאינטליגנציה ויצירתיות אינם הכרחיים ליצירת ספר. יש דרכים נוספות ומגוונות לביטויה של החכמה.  וכבר כתב החכם מכל אדם "וביותר מהמה בני היזהר עשות ספרים הרבה אין קץ"  (קהלת יב,יב).

בפעם הבאה שתהיה נוכח בקיומו של רב-שיח אינטלקטואלי בפאנל חשוב, גם אם ישתתפו בו טובי המוחות, עשה הפסקה, בדוק את שמות המשתתפים באותו דיון, מקד את מירב הקשבתך דווקא לדובר שיש בעברו הכי מעט ספרים. קרוב לוודאי שהוא האדם החדשני והמקורי שביניהם.